הסכם ממון

הסכם יחסי ממון הוא חוזה בכתב שעורכים בני זוג נשואים או שאינם נשואים. בהסכם מוסדרים ענייני הרכוש שלהם, לפי הרצון האישי של השניים.  הסכם יחסי ממון מבטיח שבמקרה של פרידה, לא ייווצרו בעיות בתחום חלוקת הרכוש, כיוון שבהסכם, נקבע מראש איזה חלק מהרכוש ייחשב לאישי, ויישאר בבעלות של כל אחד מהם, ואיזה חלק מהרכוש ייחשב לרכוש משותף, ויחולק בין הצדדים.

החוק בנושא הסכם יחסי ממון מבחין בין שני סוגי הסכמי ממון: הסכם ממון שנערך בטרם הנישואין, והסכם ממון שנערך לאחר הנישואין.

להסכם ממון לפני נישואין, חשיבות רבה. ההסכם מסדיר מראש את חלוקת הרכוש והנלווה לכך, ובכך מונע "סחיטת" רכוש מצד בן זוג אחד כלפי משנהו. במידה וקיים הסכם יחסי ממון, תחול חלוקת הרכוש שנקבעה מראש בין בני הזוג, ולא ניתן יהיה להציב תנאי רכוש כתנאי לגט.

באופן זה מוגדרים מראש זכויות ונכסים של כל אחד מבני הזוג. יתרון נוסף הוא יצירת הפרדת רכוש מחובות בן הזוג השני. זאת כדי למנוע סיטואציה עתידית, בה אחד מבני הזוג מסתבך בחובות, ונושיו מתדפקים על דלתות בן הזוג השני כדי לגבות ממנו את החוב של בן זוגו. בנוגע להסכם ממון שנערך לאחר הנישואין, מכיוון שהסכמים והליכים משפטיים בענייני משפחה דינאמיים, ניתן לערוך בהם שינויים, אולם יהיו מחויבים אישור של בית המשפט. כך גם בעניין הסכם ממון - ניתן לערוך שינויים גם לאחר שההסכם נחתם ואושר.

בשנת 1973 חוקק בישראל חוק יחסי ממון בין בני זוג, שנועד להסדיר את מערכת היחסים הרכושית וממונית בין בני זוג בעת גירושיהם. החוק חל על בני זוג שהתחתנו לאחר ה - 1.1.1974.

טרם חקיקת החוק חלה "הלכת השיתוף" בין בני זוג, הלכה שהינה יצירת פסיקה ואינה מעוגנת בחקיקה וכיום מיועדת גם לזוגות החיים כידועים בציבור. חוק יחסי ממון מציע הסדר לאופן חלוקת הרכוש עם פקיעת הנישואין, כשמטרתו למנוע את הקרבות המשפטיים המתנהלים בביהמ"ש סביב נושא חלוקת הרכוש במהלך הגירושין.